האם אנו מדברים הרבה על הנצרות ומעט על ישו?

הכותב מצביע על כך שהמוסר הנוצרי נולד מן החסד ומיחסים חיים עם האדון. בנדיקטוס השש עשר ביטא זאת בדיוק כשאמר שלא מתחילים להיות נוצרי בהחלטה אתית או ברעיון גדול, אלא בפגישה עם אירוע, עם אדם. הצהרה זו צריכה להנחות כל פרויקט של הפצת אמונה.

הכותב מזהיר שאפשר להפוך את הסדר ללא שנשים לב. דיבור על מוסר לפני הודעה על רחמים, בקשת מחויבויות לפני עירור אמונה, העברת תורה ללא עורר רצון להכיר את ישו. אז הערכים הנוצריים, מנותקים ממקורם, עלולים להפוך לתוכנית אתית שכל אדם בעל רצון טוב יכול להגן עליה.

הנצרות, לעומת זאת, אינה מורכבת פשוט מהצעת דרך חיים. היא הודעה שאלוהים יצא לקראתנו ומציע לנו בישו את הישועה. לכן הנוצרי לא מנסה לחיות טוב כדי להשיג שאלוהים יאהב אותו. הוא חי בדרך אחרת כי גילה שאלוהים אהב אותו קודם לכן.

הכותב מציע שצריך לבדוק מחדש את הקטכזה, התפילה, הליטורגיה והפעולה החברתית. הקטכזה מובילה להכרת אדם, התפילה ליחסים עם אלוהים, הליטורגיה לחגיגת סוד הישועה, והחסד להנחת שהאהבה שהתקבלה תגיע לאח. כשהכל נובע ממקור אחד, אף מימד של החיים הנוצריים לא מתחרה עם האחרים.

הכותב מציע שצריך לשחזר את הקריגמה, ההודעה הראשונה: אלוהים אוהב אותנו, ישו המשיח מת והקום, החטא והמוות אין להם את המילה האחרונה ובו מוצעת לנו חיים חדשים. יש אנשים הקשורים לכנסייה במשך שנים שאולי מעולם לא שמעו הודעה המסוגלת לגעת עמוק בקיומם. הם מכירים נורמות, חגיגות ופעילויות, אך אף אחד לא עזר להם לנסח את השאלה המכריעה: מי הוא ישו בשבילי?