ישו דיבר על ציפייה ומשמרת נוצרית.

יש לצפות באמונה באדון

במישורים האנושיים, קיימת חוקה חכמה, שלא ליצור ציפייה, כדי שלא להתאכזב מהאחר. אך השומר שישו מדבר עליו, הוא מצפה לאדונו, ולא לאף מציאות אנושית, של אנשים או מבנה. הוא מצפה לאדונו.

הציפייה בהבטחות האדון צריכה להיות גם בשעות הקשות ביותר בחיי האדם. הטקסט מדבר על חצות, על לילה, משמעו לא השעות שבהן נוהגים לשמור, להתפלל תפילות, כי המשמרת היא עמדה של ישרות.

המשמרת כזימון להכנות

כשגרתי ברומא, הייתי מעט מוכע כשהשתתפתי, פעם אחת, במשמרת בכיכר פטרוס הקדוש, כולל בנוכחות האב הקדוש, האפיפיור. כי חשבתי ודמייתי את המשמרות כפי שאנחנו מכירים בברזיל. אבל שם המשמרות מוקדמות: התחילו בשעה ארבע או חמש אחר הצהריים, ובשעה שבע או שמונה בערב כבר הסתיימו.

המשמרת היא עמדה של ישרות, ללא קשר לשעה, שמצפה לישו, החתן, כי הוא יכול לבקר אותנו בנסיבות שונות, ברגעים שונים בחיינו. החשוב הוא מה שכתוב בברית החדשה: אושרים נהיה אם האדון ימצא אותנו מוכנים לפגישה עמו. ללא קשר לשעת הפגישה עם ישו, צפו לאדון במשמרת ובנאמנות.