נזירים כלדאים החזירו כתבי יד היסטוריים לארכידייוצז עיראקית לאחר יותר מ-50 שנה

כתבי היד הופקדו בידי המסדר בשנות הששים, בתקופה של נסיבות קשות ועקירה נרחבת באזור. סורשוא הסביר כי עבדול-אהד רבאן, חבר במסדר ששימש כממונה הכללי ומאוחר יותר הפך לבישוף של אקרה, ביקש להגן על המורשת הכנסייתית מפני אובדן. כתבי היד נשמרו אצל המסדר עד שיתאפשרו נסיבות שיאפשרו את השבתם הבטוחה לדיוקסיה.

במהלך העשורים הללו הועברו כתבי היד מספר פעמים כדי לשמור על בטיחותם. הם הועברו ממנזר גבירתנו של הזרעים באלקוש למנזר סנט ג'ורג' במוסול, ולאחר מכן למנזר סנט אנטוני בבגדאד. בשנת 2021 הגיעו כתבי היד למטה הכללי של המסדר באנקווה, שם נמצא ה-Scriptorium Syriacum, מרכז תרבותי להשמרת כתבי יד סוריים.

בשל ההעברות החוזרות, כתבי היד של אקרה התערבבו עם אוספים אחרים של המסדר. כדי להפריד ביניהם, נזירים השתמשו בקטלוגים קדומים שנערכו על ידי בישוף אדאי שר, האוריינטליסט הדומיניקני הבלגי ז'אק-מארי ווסטה, והאבות יוסף חבי, בוטרוס חדאד וז'אק איסאק, כולל עבודות שפורסמו על ידי האקדמיה העיראקית בשנת 1988.

תהליך השיקום והשימור החל בשנת 2021 תחת הנהגתו של האב יוסף עג'ים, מנהל המרכז, ובסיוע בוגרי המחלקה לשפה סורית באוניברסיטת סלאח אדין בארביל. העבודה כללה ניקוי של כתבי היד, איסוף דפים מפוזרים, צילום, מספור, הרכבה מחדש לכרכים שלמים והכנת קטלוגים מקיפים.

מתוך אוסף מקורי של 97 כתבי יד של דיוקסיית אקרה, הוחזרו 93 כתבי יד לארכיבישוף מיכאל. שלושה מהם זוהו בארכיונים הדיגיטליים של הפטריארכיה הכלדאית, שניתן לגשת אליהם דרך ספריית כתבי היד והמוזיאון של היל במינסוטה. כתב יד אחד נותר נעדר.

אקרה הייתה בעבר דיוקסיה קתולית כלדאית עצמאית, אך בשל סכסוכים ואי-שקט בשנות הששים חלה ירידה בנוכחות הכנסייתית המקומית. בשנת 2018 מוזגה דיוקסיית אקרה לארכידיוקסיית מוסול, ויחד הן מהוות את הארכיפארכיה הקתולית הכלדאית של מוסול ואקרה.