התיאולוג פדרו קסטלאו קורא לשינוי עמוק ביחס הכנסייה להומואים ולנשים

הוא טוען כי סתירה זו פוגעת באמינותה של כנסייה המכריזה על אהבה אוניברסלית אך מדחית אנשים הומוסקסואלים ומסירה נשים מגופי ההחלטה והשלטון. קסטלאו מציין כי התורה המסורתית בנושאי הומוסקסואליות ושוויון נשי חייבת להיבחן מחדש באופן מעמיק ודחוף, כדי למנוע את הצורך לבקש סליחה בעתיד, בדומה לבקשת הסליחה של לאון ה-14 על העיכוב של הכנסייה בגינוי העבדות.

התיאולוג פונה למאמינים הומוסקסואלים ומבקש מהם לא להסתיר את חייהם הרגשיים. במקביל, הוא קורא לנשים החשות קריאה לשירות כנסייתי לעמוד על דעתן, לציית לאלוהים לפני בני האדם ולא לנתק את קשריהן עם המוסד. הוא מדגיש כי דוקטרינת הכנסייה מבשילה ומשתנה, בעוד שישו של נצרת הוא הדבר היחיד שאינו ניתן לשינוי.

קסטלאו טוען כי התהולוגיה צריכה לשרת את הכנסייה ואת החברה, להיות מעוגנת בכתובים ובמסורת, אך פתוחה לשאלות החברתיות של הזמן. הוא מציע כי שאלות אנושיות חושפות את ממדיהן העמוקים כאשר הן נבחנות לאור הבשורה, המהווה מקור אור לקיום האנושי.

בנוגע להתנגדות לקבלת נשים לתפקידי כהונה, קסטלאו סבור כי מעבר לטיעונים תיאולוגיים או היסטוריים, קיים מישור נסתר של סיבות פרוזאיות. הוא מעלה השערה כי ייתכן שדינמיקות סוציולוגיות של שימור כוח פועלות בתוך מעגלים כנסייתיים חזקים, וקורא לזהות ולנתח דינמיקות אלו לאור הבשורה למען בריאותם הנפשית והרוחנית של המעורבים.