סנטוריום דקרסוולד נפתח כמרכז קתולי לטיפול בשחפת ונסגר לאחר שינויי ייעוד

עם חלוף השנים, החל משנות השלושים של המאה העשרים, התעוררו חיכוכים תכופים בין הצוות הרפואי לבין האחיות המטפלות. הרופאים הבחינו כי הידע הרפואי של האחיות אינו מספק עבור הטיפול המתקדם בחולים, מה שהוביל להחלטה לגייס גם אחיות מוסמכות שאינן נזירות כדי לתגבר את הצוות. מתח זה סימן שינוי במבנה הניהולי והמקצועי של המוסד, כאשר האחריות הרפואית עברה בהדרגה לידי אנשי מקצוע חילוניים בעוד האחיות המשיכו במשימות הסיעוד הבסיסיות והרוחניות.

בשנות החמישים של המאה העשרים, עם השיפור בטיפול האמבולטורי בשחפת ופיתוח תרופות יעילות, הפכו הסנטוריומים הגדולים למיותרים. מוסדות רבים נסגרו או שינו את ייעודם, ודקרסוולד הפך לקליניקה כללית למחלות ריאה. האחיות זוסטרס אונדר דה בוחן החליפו את הטיפול הסיעודי הישיר במשימות רועות צאן ודאגה רוחנית לחולים. נוכחותן הפיזית של האחיות במוסד הסתיימה סופית בשנות השמונים עקב הזדקנות חברות המסדר ומחסור במצטרפות חדשות.

הקליניקה נרכשה בשנת אלפיים ותשע על ידי המרכז הרפואי האוניברסיטאי רדבאוד, ובשנת אלפיים עשרים ושתיים הופסקה פעילות הטיפול במחלות ריאה באתר זה לחלוטין. ארכיון האגודה הקתולית למוסדות החלמה הופקד לאחסון ולשמירה במרכז לתיעוד קתולי. המידע על תיקי החולים שאושפזו במוסדות הקתוליים הללו אינו זמין עוד באופן מלא, עובדה המעוררת שאלות בקרב חוקרים ובני משפחות של מטופלים לשעבר. סיפורו של המוסד משקף תקופה היסטורית שבה הדת והרפואה שלבו כוחות כדי להתמודד עם מגפה קשה ללא תרופה ידועה.