היסטוריונית חושפת כישלון חמור של הכנסייה בהסתרת פשעי המין של האב פייר

ההיסטוריונית מציינת כי בשנת 1957, לאחר סגירת תיקו על ידי משרד הקודש, הוכנס האב פייר למוסד פסיכיאטרי בשווייץ למשך מספר חודשים ביוזמת הנהגת הכנסייה וארגון "אמאוס" שהקים. צעד זה ננקט בעקבות דיווחים על תקיפות מיניות או אונס של קטינים שאירעו בסתיו אותה שנה. קיים חשד סביר כי הכומר היה מעורב בשערוריית מין ארצית הידועה כ"פרשת הבלט הוורוד", שבה נערות קטינות סוממו והוגשו לבכירים בחברה, פרשה שהובילה להדחת נשיא הפרלמנט הצרפתי דאז.

מסמך מסכם משנת 1964 מאת הבישוף העוזר של פריז, פייר ויואו, קובע בבירור כי נערות צעירות נפגעו לכל חייהם כתוצאה ממעשיו של הכומר. לאחר הטיפול בשווייץ, חש האב פייר כי מנסים להרחיקו מארגון "אמאוס", עובדה שעוררה בו זעם ומרץ מחודש. למרות ניסיונות דיסקרטיים של הבישופים הצרפתים להפעיל עליו בקרה הדוקה הכוללת טיפול רפואי, הגבלות נסיעות ופיקוח מתמיד, הוא הצליח לחמוק מכל ניסיון כזה.

עד שנת 1964 נשאר הכומר תחת פיקוח הדוק, אך עם חילופי האחראים תנאי הפיקוח הוקלו בהדרגה עד שנעלם לחלוטין מרדאר הכנסייה בשנת 1972. כאשר חזר לאור הזרקורים בשנות השמונים, איבדה הכנסייה כל השפעה עליו, שכן הפך לדמות מפורסמת המזוהה באופן בלעדי עם ארגון "אמאוס". ועדת חקירה עצמאית הבוחנת את מעשי האלימות שלו צפויה לפרסם את מסקנותיה בשנת 2027. נכון לעתה, הוגשו שתים עשרה תלונות בגין התעללות מינית נגדו, והכנסייה ביקשה לחקור גם מעורבים נוספים, אך הרשויות דחו בקשה זו.