הפשטין קרא לדיוק בעבודה הרוחית של דיוקסיית רומא

הפשטין לאון ה-14 קרא לדיוקסיית רומא להתחיל את מסעה הבא מחדש, תוך התבססות על שתי שאלות שישוע הפנה למריה המגדלית: "למה את בוכה?" ו"את מי את מחפשת?". לדבריו, שאלות אלו יכולות להנחות כיום את חיי הכנסייה ואת העיר כולה.

בנאומו בפני האספה הדיוקסית בבזיליקת סן ג'ובאני אין לאטראנו, הציע הפשטין לפתח "ממד של הערכה רוחית". הוא הדגיש כי אין מדובר בתוכנית חדשה או בנטל נוסף על הקהילות, אלא במסע משותף של הקשבה, הבחנה ובדיקת פירות העבודה הרוחית באור רוח הקודש. מטרת התהליך היא לגלות מה יש לשמר, לקדם, לתקן או לנטוש.

הפשטין ציין כי הכנסייה אינה קיימת למען עצמה, אלא כדי להוביל כל אדם למפגש עם המשיח. הוא טען כי העבודה הרוחית צריכה ליצור קהילות אמיתיות, לשכון בעיר, לשרת אותה ולתרום להקמת עם האלוהים. לדבריו, לעיתים ריבוי היוזמות והפעילויות גורם לאובדן המרכז והמשמעות הבשורה של המעשים.

במסגרת ההערכה הרוחית, הציע הפשטין להתמקד בארבעה תחומים. הראשון הוא המפגש עם המשיח וסיוע לאחרים למצוא אותו, תוך בדיקה אם הפעילות מובילה למשיח ומחברת את הבשורה לחיי האנשים. השני הוא יצירת קהילות חופשיות שבהן אנשים מרגישים מקובלים ושותפים לאחריות, תוך הקדשת זמן והקשבה לבני נוער. השלישי הוא השירות לעיר רומא, כך שהקהילה לא תישאר סגורה אלא תשתף את האנשים בשאלותיהם ובשבריותם. הרביעי הוא חינוך עם האלוהים, ובדיקה אם הפעילויות מסייעות לצמיחה באמונה וליצירת תלמידים שליחים.

הפשטין הדגיש כי לב השיטה המוצעת היא השאלה "למה?". הוא קרא לעצור ולשאול לגבי כל פעולה: מדוע היא נעשית, מהי הכוונה הבשורה שמאחוריה, ולאיזה צורך אמיתי היא עונה. השלב הבא הוא לבחון מדוע מתקבלות תוצאות מסוימות ולא אחרות, ומדוע חלק מהיוזמות מצליחות בעוד אחרות נשארות מבודדות.

הוא סיכם כי ההערכה הרוחית אינה דורשת מהמאמינים לעשות יותר, אלא מעניקה להם רשות לעשות פחות אך בצורה טובה יותר. הפשטין ביקש מהנשואים להקדיש זמן למסע זה, כדי שלא יהפוך ליוזמה נוספת אלא לתהליך של הבחנה אמיתית. שלבי המסע יוגשו בהמשך על ידי הקרדינל סגן הפשטין ועוזריו.