ארגון כנסייה למען עבודה מכובדת טוען כי תעסוקה אינה מבטיחה עוד דיור ראוי

במניפסט של הארגון נטען כי כאשר הזכות לדיור נכפפת להיגיון של ספקולציה, העבודה מאבדת את יכולתה לתמוך בחיים ראויים. הארגון מעלה את השאלה האם ניתן להגדיר עבודה כמכובדת אם השכר שהיא מספקת אינו מאפשר לשלם על קורת גג, להקים משפחה או לתמוך בפרויקט חיים. נטען כי השכר אינו עולה, אך עלויות המחיה כן, מה שמאלץ עובדים לחלוק דיור, להיכנס לחובות או לדחות את עצמאותם.

המצב נתפס כחמור במיוחד עבור צעירים משכילים, שחלקם עשויים להיאלץ לחלוק דירה עם זרים עד גיל ארבעים בשל דמי שכירות שאינם נגישים וחוסר יכולת לרכוש דירה. נטען כי הכלכלה הפיננסית אינה צריכה להטיל עול על הכלכלה הריאלית, וכי משפחות זכאיות לדיור שאינו מהווה מושא לספקולציה פיננסית.

הארגון דורש להרחיב לצמיתות את מלאי הדיור הציבורי, להפעיל דירות ריקות עם ערבויות לבעלים ולשוכרים, להגביל את מחירי השכירות ולבלום את הספקולציה. בנוסף, נדרשות תנאי העסקה הכוללים חוזים קבועים במשרה מלאה, שכר התואם את עלות המחיה ואמצעים לאיזון בין החיים האישיים למשפחתיים.

במקביל, הביעו בכירים בכנסייה עמדות דומות. הבישוף של Segorbe-Castellón ציין במכתב פסטורלי כי עבודות לא יציבות ושכר לא מספיק גורמים לכך שהעבודה אינה מבטיחה חיים ראויים, והזהיר כי אוטומציה ובינה מלאכותית עלולות להחמיר את חוסר היציבות. מזכיר הכללי של ועידת הבישופים הצהיר כי דיור אינו פריבילגיה אלא זכות, וקרא למענאות מבניות במקום לפתרונות זמניים.